Mittwoch, 22. Januar 2014

Septuagint and Halacha on Parasha Mishpatim Part 3

Ex. 22:30
  וְאַנְשֵׁי־קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ
 (You shall be a people sacred to me. Flesh torn to pieces in the field you shall not eat; you must throw it to the dogs)
καὶ ἄνδρες ἅγιοι ἔσεσθέ μοι καὶ κρέας θηριάλωτον οὐκ ἔδεσθε τῷ κυνὶ ἀπορρίψατε αὐτό
(And ye shall be holy men to me; and ye shall not eat flesh taken of beasts, ye shall cast it to the dog.)

This verse gives us the meaning of holiness, if you want to be holy, eat kosher ;-) Nevelah נְבֵלָה (carcass) and treif טרף (torn) are two terms referring to all kosher animals (ox, sheep, giraffe), that are not allowed to eat. The term nevelah נְבֵלָה refers to all kosher animals, that were slaughtered in a non-kosher way (shot by gun, or died naturally) therefore they are forbidden to eat. The term treif טרף refers to kosher animals, which were mortally wounded (by other animals, or by falling from roof etc.) but did not die yet (if the wounded animal dies it is a nevelah נְבֵלָה) Even they were slaughtered in a kosher way, they are still forbidden to eat, because before the slaughtering they were on the boundary to death.
Our verse is speaking about the טרף animals, torn to pieces. But there seems to be one condition in which the meat is forbidden to eat: וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה torn to pieces in the field. Maybe, if it is torn to pieces at home, it is kosher? This is the question of the Mechilta:
אין לי אלא בשדה
בבית מנין ת״ל נבלה וטרפה הקיש טרפה לנבלה
מה נבלה לא חלק בה בית בבית ובין בשדה אף
טרפה לא נחלוק בה בין בבית ובין בשדה הא מה
ת״ל ובשר בשדה טרפה דבר הכתוב בהווה כיוצא
I thus know only about the field. How about the house? Scripture says: “That which died of itself or that which is torn of beasts” (Lev. 17:15), thus declaring an animal torn of beasts to be like an animal dying of itself. Just as in the case of an animal dying of itself, it makes no difference whether it dies in the house or in the field, so also in the case of an animal torn of beasts there is no difference whether it is torn in the house or in the field. Why then does it say: “Therefore any flesh that is torn of beasts in the field”? Scripture simply speaks of the usual case.
According to this statement, the field was chosen as a romantic environment of death, to give us just an example, because the Torah speaks in human language. The attacked animal would be also forbidden in any other locations (on a ship, on a beach etc.) 

Of course the Greek translators of the Septuagint in the 3rd Century B.C. knew this issue, therefore they translated the verse in general, without the בַּשָּׂדֶה:
κρέας θηριάλωτον οὐκ ἔδεσθε and ye shall not eat flesh taken of beasts

And this is Halacha in Rambam:

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ד הלכה ח
וכשם שלא תחלוק במיתה בין מתה מחמת עצמה בין שנפלה ומתה בין שחנקה עד שמתה בין שדרסתה חיה והרגתה, כך לא תחלוק בנוטה למות בין שטרפתה חיה ושברתה בין שנפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה בין שנפלה ונתרסקו איבריה בין שזרק בה חץ ונקב לבה או ריאתה בין שבא לה חולי מחמת עצמה ונקב לבה או ריאתה או שיבר רוב צלעותיה וכיוצא בהן הואיל והיא נוטה למות מכל מקום הרי זו טרפה, בין שהיה הגורם בידי בשר ודם בין שהיה בידי שמים

Keine Kommentare:

Kommentar veröffentlichen